<h1>כל בו סימן ע'</h1>
<h2>דף פז:</h2>
לערבית יורד לפני התיבה שליח צבור, שיהא אדם הגון ומרוצה לכל הקהל. ופותח לבקש רחמים מאת ה' בבקשה ובתחנונים. ויש נהגו לבקש בקשה זו. יהיה רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, לטהר מערכי רעיונינו, ולכונן מענה לשונינו, ותחשכנו מזדונות, ותנקנו משגיאות, ותהיה עם לבבינו בעת (מחשבתינו) [מחשבינו], ועם פינו בעת הטיפנו, ועם ידינו בעת מעבדינו, ועם רגלינו באחוז שבילנו, ולא נוציא מפינו רק הישר בעיניך, ולא נאמר לפני המלאך דבר שלא כרצונך, וגער בשטן ואל יבהילנו, וביצר הרע ואל יכשילנו, והאר פניך אלינו, ונתת מהודך עלינו, וקבל תחנונינו, ושמע בקול הגיונינו, ועזרנו על דבר כבוד שמך, והצילנו וכפר על חטאתינו ועל חטאת עמך בית ישראל למען שמך. ויהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי. ויש אומרים אחר כך כל נדרי. ואחד מברך על הזמן. ואחר כך פותח ברכו. יש מקומות נהגו לפתוח והוא רחום כמו בחול. ואחר כך קורין את שמע בברכותיה, וחותמין ופרוס סוכת שלומיך. ואחר כך אומר קדיש זוטא. ומתפללין אבות, וזכרנו, וגבורות, ומי כמוך, אתה קדוש, ובכן ובכן ובכן, קדוש אתה, אתה בחרתנו, יעלה ויבא, מלוך על כל העולם, מחול לעוונותינו, רצה ומודים, וכתוב לחיים, שים שלום, בספר חיים. ומתודה, ואומר אלוהינו ואלוהי אבותינו תבא לפניך וכו', עד כל דברי התורה הזאת. אלהי עד שלא נוצרתי, ופוסע ג' פסיעות לאחוריו, ונותן שלום לשמאלו, ואחר כך לימינו. ואם חל להיות בשבת מזכיר של שבת בכל התפילות. ואחר כך פותח החזן לך ה' הצדקה, (ואומרים) [ואומר] פסוקי דרחמי וסליחות, ואין אומרים קדיש, עד אחר כל הסליחות, שאומרים קדיש שלם. והמנהג לומר לערבית שלש סליחות, ואחר כך מתודין ג' פעמים. ואם חל להיות בשבת, אחר התפלה פותח החזן ויכולו, ואחר כך אומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם בה מקדש השבת. ואין מזכירין בה יום הכפורים כלל, לפי שאלמלא שבת אין אומרים ברכה זו ביום הכפורים. ואחר ברכה מעין שבע פותח לך ה' הצדקה, ואומרים פסוקי דרחמי. ויש מתחילין סלח לנו אבינו. ואחר כל הסליחות אומרים קדיש שלם. וה"ר נתן ז"ל כתב שאומרים במה מדליקין אם חל להיות בשבת. ואומרים קדיש, והולכין לבתיהם לשלום.
בשחר משכימין לבא לבית הכנסת. ואומרים ברכות ופסוקי דזמרה כמו בשבת, לבד מפסוק מזמור שיר ליום השבת, שלא יאמר אותו אם לא חל בשבת. ומוסיפין בהם לדוד משכיל אשרי נשוי פשע. ואחר הפסוקים אומר החזן נשמת כל חי ויוצר כמו בשבת, ואומר פיוטים לבקש רחמים וסליחה מאת ה' יתברך. ופורס על שמע, ואחר כך עומדים להתפלל כמו שהתפללו בתפלת ערבית. ואחר כך חוזר השליח צבור להוציא מי שאינו בקי, ומתפלל ואומר קרובץ, ומתודה באמצע התפלה. והמנהג לומר סדר עבודה אף בשחרית, מתוך חביבות הדבר. וכשיגיע לפני ה' תטהרו, פותח החזן פסוקי דרחמי, ומרבה להתחנן, ואומר סליחות ותוכחות לשבר הלבבות. ופותח אל ארך אפים. והמנהג לומר בתפלה זו ז' סליחות, ומתודין כל הקהל ג' פעמים. ואחר כך חוזר החזן ומשלים תפלתו, עבודה, והודאה, וכתוב לחיים, ברכת כהנים, שים שלום, בספר חיים. ואחר כך אומר אבינו מלכנו, ואפילו בשבת. ויש אומרים תחנה אם לא יהיה שבת. ובעל העתים ז"ל כתב ונהגו במקצת מקומות דאמרי אבינו מלכנו אפילו בשבת. ואנן לעניות דעתין לא חזי לן למימר אבינו מלכנו בשבת, ומי שאמרו טעות הוא בידו, דאפילו שמונה עשרה דאינון חובה (בטלוה) [בטלום] רבותינו ז"ל בשבת, והיאך נאמר אבינו מלכנו דליתיה בכל התלמוד. וכן פסק ה"ר נתן ז"ל ושאר פוסקים, שלא לאומרו כלל בשבת. והטעם שרבי עקיבא אמרו תחילה בתענית צבור, ואין גוזרין תענית צבור בשבת ע"כ. נמצא לפי מה שהסדרנו, שליח צבור מתודה שלשה פעמים, אחת ביחיד כשמתפלל עם הצבור בלחש, ואחת להוציא הצבור ידי חובתן באמצע התפלה, ואחת אחר הסליחות עם כל הקהל כאחד. וכן כתב הריא"ג ז"ל וזה לשונו, ונהגו קדמונינו שיתודה שליח צבור עם הצבור ביחיד, ואחר כך חוזר ומתודה לבדו, ומשמיע לצבור להוציא ידי חובתן, ושוב חוזר שלישית ומתודה עם הצבור ביחד, ומסיים התפלה. ע"כ. עוד כתב וזה לשונו, ובין כל סליחה וסליחה אומר י"ג מדות, דאמרינן ויעבור ה' על פניו ויקרא, כביכול מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור והראהו למשה בסיני, ואמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם. ואמר רב יהודה ברית כרותה לי"ג מדות, שאין חוזרות ריקם, שנאמר הנה אנוכי כורת ברית. והמנהג לומר ביום הכפורים י' פעמים ודוי. ג' פעמים בשחרית, ג' במוסף, ג' במנחה, ואחת בנעילה. על דרך ההגדה, כמו שפרש"י ז"ל בפרשת כי תשא בפסוק זכור לאברהם. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, אם עברו עשרת הדברות, אביהם נתנסה עשר נסיונות, ועמד בכולן, יצאו עשר בעשר. וכל כן אנו מתודין עם שליח צבור עשר פעמים בו ביום. וכל הוידויין מראש השנה עד מוצאי יום הכפורים ארבעים. בז' ליל האשמורות כ"א, ג' בכל לילה, ואחת במנחת ערב יום הכפורים, ואחת בכל תפלה של יום הכפורים, ערבית, שחרית, מוסף, מנחה, ונעילה, הרי כאן כ"ז, וג' אחר פסוקי דרחמי דערבית, וכן ליוצר, ולמוסף, ולמנחה, ואחת לנעילה, הרי כאן ארבעים, כנגד ארבעים ימים שעמד משה בתפלה לפני הקדוש ברוך הוא על ישראל, ונתרצה לו ביום הכפורים ואמר סלחתי כדבריך. ואחר (כך) [אבינו מלכנו] אומרים קדיש שלם.
ומוציאין שני ספרי תורה, וקורין באחת ששה כנגד היום, שמכפר על מעשה העולם הזה שנמשל לששת ימי החול, בפרשת אחרי מות, ובשני קורא המפטיר ובעשור לחודש. ומפטיר בישעיה סולו סולו. וענין ההפטרה להורות שצריך אדם להיות נשמר מן החטא, ואם חטא שיתן לבו לשוב בתשובה שלימה. ואחרי ההפטרה, מברך כל הברכות הנתקנות אחרי ההפטרה, וחותם בברכת על התורה ועל העבודה, כדרך שחותמין בתפלה. ואם חל בשבת, מזכיר של שבת כמו בתפלה.
ואחר כך נהגו לפסוק צדקה ושמן למאור, בעד החיים והמתים, להעלות זכרם לברכה לפני ה' יתברך. וכתב הבעל התרומה ז"ל כשאדם נודר חפץ או מעות, אסור לומר חפץ זה להקדש, שהרי פירות ירקבו, כסות וכלים יוליך הנאה לים המלח, ובהמה תעקר, אלא יאמר אני נותן חפץ זה או דמים לצדקה או למצוה זו. ע"כ. וזה שנהגו להזכיר המתים, לפי שהזכרת המיתה שובר ליבו של אדם ומכניע יצרו. ואפשר שעל זה קורין בפרשת אחרי מות, שיתנו אל ליבם השומעים, כמה צריך האדם להיזהר מן החטא, שהרי אהרן שהיה אוהב את הבריות ומקרבן לתורה לא עמדה לו זכותו, ונתערבבה לו שמחתו במיתת שני בניו הגדולים על שחטאו לפני ה'. ועוד, להורות שאין ראוי לזלזל במצוות הנראות אליו קלות, שהרי אלו נענשו במצוה קלה שאין בה לא כרת ולא מיתת בית
דין לפי פשט המקרא, והוא בהקריבם אש זרה, ואמרו ז"ל שמצוה להביא מן ההדיוט, ואף על פי שאש ירדה מן השמים, ולא חטאו רק שעשו שלא בהוראת משה רבן, ואם היה דודם, שהדבר ידוע שהיה מוחל על כבודו, ולא היה מקפיד להענישם כל כך על כך. ואף לדברי האומר שתויי יין נכנסו, לא מצינו שהוזהרו על זה ונוכל ללמוד מזה, שאפילו בדברים שלא נמצא בהם אזהרה מבוארת, והשכל מורה עליהן, עונש גדול אם לא נישמר מהם. ואחר כך מחזירין הספרים למקומן. ואומר קדיש זוטא. ומתפללין תפלת מוסף. ואם יעשו שני חזנין, הראשון מקרא בתורה, והשני פותח בקדיש אחר שהחזיר הספרים למקומן.
למוסף, אבות, וזכרינו, גבורות, ומי כמוך, וקדושת השם, ובכן ובכן ובכן, קדוש אתה, אתה בחרתנו, מפני חטאינו, מלוך על כל העולם, מחול לעוונותינו, עבודה, הודאה, וכתוב לחיים, שים שלום, בספר חיים, אלהי עד שלא נוצרתי, ופוסע שלש פסיעות. ואחר כך פותח שליח צבור לחזור התפלה. ואומר קרובוץ ופזמונים כמו ליוצר, לבקש רחמים וסליחה מאת ה' יתברך. ואומר קדושה רבה כמו בשבתות וימים טובים. ואחר כך אומר קדושת השם, וכולל בה ובכן ובכן ובכן, אתה בחרתנו, מפני חטאינו. וכשמגיע תמידין כהלכתן, מתחילין כל הצבור בקול רם עלינו לשבח ואוחילה לאל. ואחר כך מתחיל החזן לומר סדר היום מן העבודה שהיה עושה כהן גדול ביום הכפורים. ותחילה הוא מתודה עליו ועל ביתו, ואחר על הצבור, וכתב הריא"ג ז"ל וזה לשונו, ונהגו (שליח צבור) [שלוחי צבור] לאומרו בקול רם, והצבור עומדין ושומעין כדרך שהיה אומרו כהן גדול. ויש נהגו שאומר אותו הצבור כולן. ובכל מקום יש לעשות כפי מנהגם. כיצד היה מתודה, אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי לפניך אני וביתי וכו'. וגומר סדר עבודה, ואחר כך אומר אלהי תבא לפניך וכו'. ומתודה בקצרה על הצבור. ואחר כך אומר סליחות ופסוקי דרחמי, כפי אשר ירצה. והמנהג לומר (הסליחות) [ה' סליחות] למוסף. ואחר כך אומר ודוי וכל הצבור עמו ג' פעמים. ואחר כך חוזר ומשלים אותה, וכולל בהודאה וכתוב לחיים, ברכת כהנים. ואחר כך ברכת השלום, וכולל בה היום תאמצנו. ויש שאומרים אותו בכל התפלות, שחרית מוסף ומנחה ונעילה. ואחר כך אומרים בספר חיים. קדיש שלם.
למנחה מוציאין ספר תורה, וקורין בה שלשה בסדר אחרי מות, בפרשת כמעשה ארץ מצרים, בפרשת עריות. והטעם, שמא יש בצבור אדם שנכשל בערוה, ויזכור ויתודה, (ואחר) [ואחד] מהקורין מפטיר ביונה. וכתב ה"ר נתן ז"ל שאין אומר תהלה לדוד עד לאחר תפלה המנחה, כדי להפסיק בינה לנעילה, שבעלילה זו אתה פותח בנעילה, אבל בתפלת המנחה אין צריך עלילה לפתוח בה, שאוחז ספר תורה בצידו ודיו. וכמו הפלגת יוצר ממוסף, כן הפלגת מוסף ממנחה.
והטעם למה אנו מפטירין ביונה, ללמד לבני אדם שאין ביכולתו של אדם לברוח מאת ה', אם עבר עבירות, (כדכתיב) [כמו שכתב] אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח. ועוד, לעורר התשובה, כמו שעשו אנשי נינוה, ובה נושעו, בראות ה' מעשיהם כי שבו. ואחרי ההפטרה מברכין כמו שבירכו להפטרת יוצר, על התורה ועל העבודה, וכן דעת הר"מ [נ"ע]. ואם יהיה שבת, חותמין מקדש השבת ויום הכפורים. אך בנרבונ"ה לא נהגו כן, לפי שאלמלא יום הכפורים, אין נביא בשבת במנחה, ולפיכך אין חותמין בה רק מקדש ישראל ויום הכפורים. וה"ר נתן ז"ל כתב שאין אומרים לא ביוצר ולא במנחה מלך מוחל וסולח, כי מה טיבה של מחילה וסליחה אצל נביאים, אבל שבת מזכיר בהן ובחתימתן עכ"ל. ויש אומרים קדיש אחר קריאת התורה קודם ההפטרה. ויש חולקין בדבר זה, ואומר שאין לאומרו אחר קריאת התורה כלל, אחר שאין אומר לא אשרי ולא ובא לציון, כי לא יתכן לומר ב' קדישין כאחד על הבימה על התיבה כשיתחילו להתפלל תפלת המנחה אחר שהחזירו הספר למקומו, כי אותו קדיש הוא בעבור קריאת התורה, ודי לנו בכך. ומה שאומרים ברכת על התורה ועל העבודה בהפטרת מנחה זו, מה שאין כן בהפטרת מנחה שאר תעניות, לפי שביום זה יוכל לחתום בה, אבל בשאר תעניות מה יחתום בה, הלא אין ליום שם מיוחד שיחתום בו המפטיר ולא המתפלל, ולפיכך אין אומרים אותה כלל, אך מסיימין מגן דוד. ואחר ההפטרה, מחזירין ספר תורה למקומו. ואומרים קדיש זוטא. ומתפללין תפלת מנחה כמו שהתפללו ביוצר או לערבית בלחש.
ואחר כך חוזר שליח צבור התפלה. ואומרים קרובו' ופזמונים, כפי מה שיש לו שהות ביום לבקש רחמים מאת ה'. ואומרים קדושה כמו ליוצר. ומתודה על הצבור באמצע התפלה, אבל אינו אומר סדר עבודה כלל. ואחר כך אומר פסוקי דרחמי וסליחות וי"ג מדות בין כל אחת ואחת. והמנהג לומר ג' סליחות. ואחר כך מתודין הוא וכל הקהל ג' פעמים. וחוזר לתפלתו ומשלים אותה, וכולל בהודאה וכתוב לחיים, הוא ובשים שלום בספר חיים. ואין אומרים ברכת כהנים במנחה זו, ולא במנחת תענית צבור, כיון שיש בהן תפלת נעילה, גזרו מנחה זו אטו מנחה של כל יום, שיש לחוש לשכרות, ושיכור אסור לישא כפיו. אבל תענית שאין בו נעילה, כגון מנחת תשעה באב וי"ז בתמוז וכיוצא בזה, הואיל ותפלת המנחה שלהן סמוך לשקיעת החמה, ואין לחוש שתתחלף בתפלת מנחה של כל יום, שהרי נראית כנעילה, אומרים בה ברכת כהנים, והכהנים נושאים כפיהם. ואם עבר והתחיל ברכת כהנים במנחה זו של יום הכפורים גומרה, שהרי כהן שעבר ועלה לדוכן אין מורידין אותו, הואיל והדבר ידוע שאין זה עת שכרות, ונושא את כפיו מפני החשד,
שלא יאמרו פסול היה, ולפיכך הורידוהו. ואחר שהשלים תפלתו אומרים אבינו מלכנו כמו ליוצר. ואחר כך אומרים קדיש שלם. ואם חל להיות בשבת, אומרים צדקתך לפני הקדיש, אחר אבינו מלכנו. ואחר כך אומרים קדיש שלם. וכן כתב בעל העתים ז"ל וזה לשונו, אחד ראש השנה ואחד
יום הכפורים שחל להיות בשבת, אומר במנחה צדקתך
כמו בשבת גרידתא. ובאתרא דנהיגי למימר אבינו מלכנו בשבת, בתר דמסדר אבינו מלכנו דתקינו רבנן קמאי למימר, קאמרי להני פסוקי דצדקתך, דסבירא לן דצדוק הדין נינהו. ואנן לעניות דעתין הא כתבינן שאין לאומרו בשבת כלל.
תפלת נעילה, סומכין אותה אל הקדיש. כיצד, אומרים אשרי ובא לציון, ואחר אומרים קדיש זוטא, ועומדין להתפלל על הסדר שנבאר בע"ה, ואם חל להיות בשבת, מזכיר בתפלה זו של שבת, כמו בשאר תפלות, לפי שיום הוא שנתחייב בה' תפלות. וזמן תפלה זו סמוך לשקיעת החמה, כמו שאמרו בירושלמי, מאי נעילה, נעילת שערי שמים, ורבי יוחנן אמר נעילת שערי היכל. אחוה דבר אדא הוה צייר גולתיה דרב בצומא רבה. אמר ליה, כד תחמי שמשא בריש דקלי, (אתיהיב) [את יהיב] לי גולתי, דנצלי תפלת נעילה. מתחלפא שיטתיה דרב, תמן אמר בנעילת שערי שמים, והכא מצלי בנעילת שערי היכל. אמר רבי מתתיה על ידי דהוה רב מאריך בצלותי סגי, הוה (מגנו) [מגיע] לנעילת שערי שמים. שמע מינה דכי הוה שמשא בריש דקלי, הוי נעילת שערי היכל. והלכתא כר' יוחנן, דאמר מאי נעילה, נעילת שערי היכל. והנה לך סדר תפלת נעילה. אבות, וזכרנו. ובמקום וכתבנו, יאמר וחתמינו. פירוש, בתפלה זו בכל מקום כתיבת ספרי הזכרונות, יאמר לשון חתימה, לפי שתפלה זו בשעת חתימת הדין, כי נטה היום. ואמר הר"מ [נ"ע] שאומר בתפלת נעילה זוכר יצוריו, שאין לומר חתימה אלא במקום כתיבה. קדושת השם, (וכן) [ובכן] ג' פעמים, קדוש אתה, אתה בחרתנו, יעלה ויבא, מלוך, מחול. ואם חל בשבת, מזכיר של שבת וחותם בה של שבת. עבודה, והודאה. ובמקום וכתוב יאמר וחתום. שים שלום, בספר חיים ניזכר, ובמקום ניכתב יאמר ונחתם. תבא לפניך, וידוי, ואתה צדיק. ובמקום אתה יודע אומר אתה נותן, אלהי עד שלא נוצרתי. ואחר כך חוזר שליח צבור התפלה, ויאמר קרובו' אם ירצה. ואומר קדושה רבה כמו למוסף. ומתודה באמצע התפלה בשביל הקהל, ובמקום אתה יודע אומר אתה נותן. ואחר כך יאמר אלוהינו ואלוהי אבותינו מחול לעוונותינו. ואחריו מתחיל פסוקי דרחמי וסליחות. והמנהג לומר ה' סליחות, או לפחות שלש. ומזכיר י"ג מדות בין כל אחת ואחת, ואחר כך יאמר וידוי הוא וכל הקהל כאחד פעם אחת לבד. ואחר כך משלים תפלתו על הסדר. ואומר היום תאמצנו. ואחר כך אומר קדיש. וכתב הר"מ וה"ר עמרם ז"ל המנהג לומר ביום הכפורים לערבית ג' סליחות, (וביוצר) [וליוצר] ז', ולמוסף ה', ולמנחה ג' או ה' אם יש לו פנאי, יש מקומות שאומרים ג' סליחות וד' פעמים י"ג מדות, וביוצר ו' סליחות וז' פעמים י"ג מדות, ובמוסף ד' סליחות וה' פעמים י"ג מדות, ובמנחה כמו בלילה, ובנעילה לא יפחות מה' פעמים י"ג מדות. ואם רצה להוסיף יוסיף. וכן מנהג בעלי נרבונ"ה.
ובתפלת נעילה אינה פוטרת של ערבית. ואחר תפלת נעילה סומכין תפלת ערבית. ופותח שליח צבור ואומר והוא רחום כמו בחול. וקודם שיפתח ברכו, תוקעין תשר"ת, זכר לתקיעה שתוקעין ביום הכפורים של יובל. ויש אומרים שטעם תקיעה זו כדי לערבב השטן, שחוזר לשלוט במוצאי יום הכפורים, כי ביום הכפורים לא (יהיה) [היה] בו כח לשלוט בישראל, לפי שהם כמלאכי השרת לכל דבריהם. והיינו (דאמרי) [דאמרינן] במסכת יומא, שטן בכולי שתא אית ליה רשות לאשטוני, אבל ביומי דכפורי לית ליה רשות, שנאמר יגער ה' בך השטן, השט"ן בגימטריא שס"ד, הרי לך יום אחד פחות מימות החמה שהם שס"ה, הרי לך יום יותר על שמו, והיינו יום הכפורים. וכתב הבעל הערוך ז"ל בערך (עזאי) [עזא] בסוף גמ' דפרק שני שעירים בא לכפר מעשה עזא ועזאל. בברייתא דרבי אליעזר (פרשת) [פרק] מ"ו, לפיכך נותנים שוחד ביום הכפורים לסמאל, שלא יבטל קרבנם, שנאמר גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל, שעיר חטאת, שכל עוונותיהם של ישראל עליו, שנאמר ונשא השעיר עליו את כל עוונותם אל ארץ גזירה, ראה סמאל שלא מצא עוון לישראל ביום הכפורים, אמר לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, הן עם אחד בארץ כמלאכי השרת בשמים, מה מלאכי השרת יחפי רגלים, אף ישראל כן ביום הכפורים. מה מלאכי השרת אין בהן אכילה ולא שתיה, אף ישראל כן. מה מלאכי השרת שלום ביניהם ונקיים מכל חטא, אף ישראל כן. והקדוש ברוך הוא שומע עדותם של ישראל מסניגורם, ומכפר להם על עוונם. ובמוצאי יום הכפורים חוזרין להנהגתם הגשמית חוזר גם השטן בתוכם, ולפיכך תוקעין כדי לערבבו. ולפי שתקיעת שופר חכמה היא ואינה מלאכה, שאפילו בשבת היה מותר, אם לא מפני גזירה שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים, לפי שאין הכל בקיאין לתקוע, במוצאי יום הכפורים אין לחוש לכך, אחר שאין לעשות רק סימן (אחר) [אחד]. ועוד, שאם יעבירנו לעת כזאת, אין שם איסור, שכבר עבר היום והלך לו. ועוד, שכבר למדו זה התוקע מתקיעתו של ראש השנה. ועוד, שהשופר מוכן מראש השנה בבית הכנסת, ולא יהיה צריך להביאו ממקום אחר. מכל אלו הטעמים לא חששו לאחר התקיעה עד אחר ההבדלה. אמנם רב עמרם והריא"ג ז"ל כתבו שלאחר סיום התפלה תוקעין. וזה לשון ה"ר עמרם, לאחר עושה שלום תוקעין בשופר תשר"ת, והולכין לשלום. ואמר רבינו האי גאון ז"ל מנהגינו שתוקעין במוצאי יום הכפורים, ולא מצינו לומר טעם חובה, אלא דומה כי הוא זכר ליובל, שנאמר בו ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם. ודילמא מנהג בכל שנה אטו יובל, אי נמי כדי לערבב השטן עכ"ל. ומנהגינו לתקוע קודם ברכו, כמו שכתבנו. ואחר כך פותח החזן ברכו. וקורא קריאת שמע בברכותיה. ומתפללין תפלת ערבית כמו בחול, רק שמבדילים בה כמו במוצאי שבת. ואחר התפלה אומר קדיש שלם. ומבדילין על הכוס בורא פרי הגפן, בורא מאורי האש, והמבדיל.
וכשחל להיות בשבת, אומר אחר תפלת ערבית ויהי נועם, וסדר קדושה, ויתן לך, כמו בשאר מוצאי שבתות, אחר שאין יום טוב של סוכות לפני יום ד'. ויש מנהג אחר, שאין אומרים ויהי נועם ולא ויתן לך, כל זמן שיהיה יום טוב בכל שבת הבאה. ואמר רב עמרם ז"ל ובערב יום הכפורים אינן רשאין להטמין את החמין כמו שעושין בערבי שבתות, מפני שאין טומנין את החמין אלא לכבוד שבת, וזה נמצא אוכלו בחול במוצאי יום הכפורים. והילכך אין בר ישראל רשאי להטמין בערב יום הכפורים, כדי שלא ימצא מטמין לחול. וכבר הפליגו בדבר זה אנשי אספמיא, ועשו סמיכה שאין טומנין. מיהו רב נטרונאי גאון ז"ל אמר שנכון שלא להטמין, אבל אין איסור בדבר. והעושה אין ממחין בידו, ואין מונעין אותו.
